טראומה — טנטרה ומה הקשר ביניהם!

כאשר אנו לומדים לא להגיב על הטראומות זה עולה לנו ביוקר.

אם בילדות היה קשה ומסיבה כלשהי לא היה בסביבה אדם קרוב שעזר לעבור את הקשיים, הבין את הרגשות של הילד, הסביר את המתרחש, תמך ועזר, אז הילד נאלץ לחסום בתוכו את הרגשות שלא הצליח עדיין לעבד. כך נוצרת הקפאה הידועה לשמצה, העדר מוחלט של תגובה במצב טראומתי. לחסום את הרגשות בכלל לא מסובך, כל אחד מאתנו עשה זאת: מספיק לאמץ את השרירים הקשורים לביטוי אותן הרגשות. למשל לחשוק שיניים ולא לבכות!.

מנגנון חסימת הרגשות.

כולם יודעים שצער גורם לבכי. כמו כן כולם יודעים מה צריך לעשות כדי לא לבכות. צריך לחשוק שיניים, לאמץ את השרירים סביב העיניים ולנשום נשימה רדודה ככל האפשר. כמה שהנשימה יותר רדודה, כך הגישה לרגשות כלשהם קשה יותר. הפסקה מלאה של הנשימה תביא מן הסתם לכך שהאדם במהרה כבר לא ירגיש דבר, מאחר שרק מתים לא מרגישים דבר. עם זאת, כאשר חווים רגשות בלתי נסבלים, לעיתים קרובות מופיעים קשיי נשימה ואף הפסקת נשימה לזמן מורגש: לכן קיים הביטוי «נשימה נעתקה» בעקבות ייאוש, פחד, אימה ועוד.

באופן כללי מאמץ זה נועד לשמור עלינו מהרגשות והתחושות שאנו (מסיבות שונות, לעיתים קרובות באופן בלתי מודע) מחשיבים כבלתי נסבלים או אסורים. לעיתים קרובות אנו לא יודעים לקרוא לרגשות האלה בשם או להכיר בהן וכמובן תמיד לא חווים אותן ולכן הן למעשה משתמרות בגוף. אך זה לא נגמר בכך, אותם אזורים בגוף שנשארו במתח על מנת לא לאפשר לרגשות להשתחרר, מאבדים את הרגישות ולא מסוגלים לחוות עונג.

זה עובד באופן פשוט. נסו לסגור את היד לאגרוף והעבירו את האגרוף על היד השנייה. שימו לב על התחושות ביד הקמוצה, תארו אותן לעצמכם וזכרו אותן. האם יש בכך עונג? וכעת שחררו את האגרוף והעבירו את היד הרכה על אותו המקום. השוו את התחושות. באיזה מקרה העונג היה רב יותר?

היווצרות מחסומים בגוף

אם אדם בוגר חוסם את רגשותיו באופן חד פעמי, קרוב לוודאי שזה לא יתבטא בשום צורה בחיצוניותו. הנפש של האדם מסוגלת להשתקם מעצמה. אף אם אתם לא תעשו שום דבר במודע על מנת לחוות את הרגש שנחסם, קיימים חלומות שעוזרים לעבד את החוויות שחווינו במשך היום. אך אם חוסמים את הרגשות מילדות, פעם אחרי פעם, ואם מתח מסוים הופך לשגרה, אז בגיל בוגר יתאפשר לראותו בבירור. שרירים מתוחים באזור הלסתות זה מחיר שאנו משלמים על המשפט «בנים לא בוכים». שרירי כתפיים מתוחים כל הזמן וצוואר שקוע ביניהם זהו ניסיון לא לחוות את הפחד ולהסתיר אותו מעצמנו. שרירי בטן מתוחים וירכיים חסומות זה המחיר שאנו משלמים כדי לא לחוות ריגוש מיני וכו.

מחסומים גופניים לעיתים קרובות נוצרים עוד בילדות, כאשר היכולת של הילד לחוות את רגשותיו באופן מודע מוגבלות, כאשר ההורים לא באים לעזרתו והוא לא מסוגל להתמודד איתם בעצמו. במצב זה להקפיא את הרגש המסוכן לתקופה מאוחרת יותר נראה כאסטרטגיה הגיונית. אומנם זה מתבטא בהתפתחות הגוף כאשר נוצר בו מאין «שריון» של שרירים מתוחים שמגן עלינו מרגשות מסוימים. כאשר מדובר בהישרדות, עדיף לחיות בתוך השריון מאשר לא לשרוד. למזלנו, בניגוד למבנה גוף שלא ניתן לשנות (וגם אין צורך בכך), ניתן בהחלט להיפטר מ»שריון» השרירים הזה ולהחזיר לגופינו את הרגישות הראויה. הדרך לכך לא פשוטה, אך כאמור «גם מסע של אלף מילין מתחים בצעד אחד קטן» (לָאוֹ דְזְה).

בואו נכיר את גופינו

את התרגיל הזה עדיף לעשות למשל במקלחת בה תוכלו לחקור את כל גופכם ללא הפרעות. תנו לזרם מים חמים ונעים לזרום על גופכם. כוונו את הזרם לאזורים שונים של הגוף והרגישו את המגוון העשיר של התחושות. תוך כדי ניתן לדבר בנועם עם האזור הנבדק. למשל: «שלום לרגלי השמאלית, אני שמח שיש לי אותך!» לא חשוב מה תגידו, אלא יותר חשובה הכוונה. יש לבצע את החקר העצמי הזה באווירה נעימה ומתוך כוונה טובה ולא מתוך ביקורתיות וכעס.

שימו לב לכל מה שמתרחש כאשר אתם עוברים על אזור מסוים. האם יש בו רגישות בכלל? אתם תראו שבאזורים שונים קיימת רגישות שונה. במקום מסוים תרגישו כל טיפת מים, במקום אחר לחץ כללי בלבד או אף לא תרגישו דבר. שימו לב לכל מה שאתם חווים בפועל ואיך אתם חווים את זה. האם אתם מרגישים זרם מים בלבד או גם כאב פנימי ומתח. כיצד משתנות התחושות? האם קיים רצון לעשות תנועות כלשהן? אילו רגשות אתם חווים כאשר עוברים על האזורים השונים? במקומות מסוימים תחושו שימחה טהורה בעקבות הכרות עם גופכם, ואילו באזורים אחרים אתם עלולים לחוות עצבנות, עצב ואפילו פחד. יתכן שכאשר תעברו על אזורים מסוימים יעלו זיכרונות ותראו דמויות מסוימות, כל זה (תחושות, תנועות, רגשות, זיכרונות ודמויות) ניתן לרשום לאחר שתצאו מהמקלחת וליצור מפת גופכם.

מדוע המחסומים בגוף מסוכנים? מאחר שהם מהווים מנגנון שבסופו של דבר עלול להביא להופעת מחלות פסיכוסומטיות. זה לא יקרה תוך חודש או אפילו שנה. אך אם אנו נכריח את עצמנו לא לחוש ולא להגיב שנה אחרי שנה, אז נרגיש בתוצאות והן ממש לא ישמחו אותנו.

איך טנטרה — טרפיה עוזרת בריפוי הטראומות ?

עם תחילתם של תרגולי הטנטרה אדם לאט לאט בדרך בטוחה וסביבה תומכת צולל לתוך עומקי ליבו ומתחיל ליראות ולחוש וגם להבין את הטראומות שהוא עבר ואיך הם בדיוק עוצרים את התפתחותו ויוצרים מחסומים של פחדים ואמירות התומכות בפחדים אלו.

לאחר כי ראה, חש, והבין ניתן לעבור לשלב הבא תהליך ההוצאה של הטראומות מהגוף

לזה ישנם מספר דרכים (שעדיף לשלב ביניהם)

* דרך הגוף – כלומר בצורה מודעת לחפש נקודות טורפה של שריר תפוס אשר מפשיע על כל המערכת.

* דרך השניה זה לצלול עמוק בזיכרות, בתודעה לתוך הטראומה ולחוות אותה מהתחלה. כלומר לאפשר להעלות את האמוציות החבויות הקשורות לאותו נושא שקדם לטראומה ולחוות אותם תוך כדאי בכי והשתוללות ואולי היסגרות, אבל כן, לאפשר לחוות את האמוציה שלא חווינו אז עד סופה עד שהיא יוצאת לגמרי…. עד שנישאר מקום ריק ורק אז שיש מקום לחוויות חדשות ולאירועים בחיים שלנו במקום הריק הזה מתמלא באנרגית היקום אנרגיה חדשה המביאה לצמיחה, שמחה בלב ויכולת ליראות הזדמנויות חדשות בחיים.

3 Responses
  1. Robert Garcia Ответить

    Collaboratively administrate empowered markets via plug-and-play networks. Dynamically procrastinate B2C users after installed base benefits. Dramatically visualize customer directed convergence without revolutionary ROI.

  2. Terry M. Grant Ответить

    Efficiently unleash cross-media information without cross-media value. Quickly maximize timely deliverables for real-time schemas. Dramatically maintain clicks-and-mortar solutions without functional solutions.

  3. Alice Oleson Ответить

    Proactively envisioned multimedia based expertise and cross-media growth strategies. Seamlessly visualize quality intellectual capital without superior collaboration and idea-sharing

Leave a Reply